|
ירידת מים מוקדמת
ירידת מים מוקדמת היא דליפה של מי שפיר טרם תהליך הלידה. ירידת מים לפני השבוע ה-37 נקראת ירידת מים טרם המועד ואילו ירידת מים אחרי השבוע ה-37 נקראת ירידת מים במועד. כאשר אמנזה ובדיקה פיזית המדגימות ירידת מים מוקדמת אינן ברורות ישנן מספר בדיקות עזר כדי להגיע לאבחנה מדויקת: 1. אמנזה- מדובר בתיאור התלונה ע"י האישה (דליפה של כמות רבה, קטנה וכו'). 2. בדיקה פיזיקלית- בבדיקה זו מפעילים לחץ תוך בטני כדי לבחון את דליפת מי השפיר. 3. Nitrazine test- בבדיקה זו בוחנים את ה- pH של מי השפיר. 4. Ferning test –מדובר בבדיקה שכוללת יבוש מי השפיר באוויר. אולם בבדיקה זו קיים סיכוי לתוצאה חיובית מוטעית. 5. אולטרסאונד- בעזרת בדיקה זו בוחנים את כמות מי השפיר. במידה ובדיקות אלה לא מביאות לאבחנה ברורה, ניתן להשתמש בבדיקת על קול או בדיקור מי שפיר.
אתיולוגיה- הגורם הדומיננטי שגורם לירידת מים מוקדמת הוא היסטוריה קודמת. גורמים נוספים שדווחו הם זיהום של מי השפיר ע"י דלקת במי השפיר ושינוי במבנה הקולגן בקרומיות העובר. בנוסף חדירה ישירה של חיידקים למי השפיר או הרס קרומיות השפיר גם כן עלולים לגרום לירידת מים מוקדמת. בנוסף מחסור של ויטמין C, אבץ ונחושת עשויים לגרום לירידת מים מוקדמת. גם לעישון יש השפעה על תופעה זו.
סיכונים לעובר- ירידת מים מוקדמת היא סיבה ללידה מוקדמת, דבר אשר עלול לגרום לתמותה בקרב עוברים. מיעוט מי שפיר קיצוני עלול לגרום לתוצאות קשות ואף לסיבוכים מוגברים בזמן הלידה כגון: צניחת חבל הטבור, סיכוי גבוה יותר להפרדות שליה ועוד. הסיבוך הקשה ביותר בירידת מים מוקדמת הוא זיהום של קרומי השפיר. בנוסף תופעה זאת יוצרת סיכונים לאם. הסיכון המשמעותי ביותר הוא זיהום חלל הרחם והיווצרות Chorioamnionitis שאף עלול לגרום למוות.
גישה טיפולית
יש להתאים את הטיפול לירידת מים ע"י חלוקת ל-3 תקופות עיקריות:
1. ירידת מים מוקדמת לפני השבוע ה-25 להריון- בתקופה זו התמותה היא בשיעור גבוה וקיים סיכוי לתחלואה משמעותית. בשל סיבות אלה ההמלצה היא לסיים את ההיריון אלא אם ההורים מתנגדים ובוחרים להמשיך את ההריון על סיכוניו.
2. ירידת מים בין השבועות 26-36 להריון- קבוצה זו כוללת את הפגים אשר נולדו לאחר ירידת המים. מדובר בטיפול פרטני, דהיינו כל מקרה לגופו. כאשר מדובר בהריון מתקדם, הנטייה תהיה לילד. במידה ולא מופיעים סימני זיהום הנטייה תהיה לא לילד. טיפול בסטרואידים הוא אפשרי ויעיל במצב של ירידת מים מוקדמת. טיפול אנטיביוטי מונע לא אפקטיבי שכן לא הוכיחו ירידה בתמותה. טיפול טוקוליטי שנוי במחלוקת משום שלא גם במקרה זה לא הוכח שינוי בשיעור תחלואה והתמותה של העובר.
3. ירידת מים במועד מהשבוע 37 והילך- במועד זה יש להחליט האם יש צורך בזירוז או להמתין ללידה טבעית.
ישנן דרכי טיפול חדשניות לירידת מים מוקדמת אולם טרם נקבעה היעילות של שיטות אלה. בין השיטות הללו מנויות הזרקות של אנטיביוטיקה דרך צוואר הרחם, חיטוי ממושך עם תמיסת פולידין והזרקת נוזלים למי שפיר.
אי ביצוע מעקב הריוני כאמור לעיל , במקרים של ירידת מיים עשויה להוות , במקרים מתאימים , רשלנות רפואית.
|