|
פגיעה בעובר עקב לחץ דם במהלך ההריון אצל האם
נשים עם יתר ל.ד. כרוני בהריון נוטות לפתח:
א. אי ספיקת לב או אירועים מוחיים.
ב. הידרדרות כליתית.
ג. הופעת סימנים המבשרים רעלת הריון חריפה.
ד. היפרדות מוקדמת של השיליה( כפי שנצפה במקרה שלדיון).
ה. האטה בצמיחה תוך רחמית של העובר.
ו. נטייה ללידות מוקדמות.
ז. תמותה ותחלואה עוברית מוגברת בעטי הסיכונים המנויים לעיל.
התמונה הקלינית והסיבוכים האפשריים מחייבים אפוא לסווג הריון זה כהריון בסיכון גבוה ולבצע את הניטור הטרום לידתי בהתאם. כאשר הרופא המטפל מוצא בתחילת ההריון מקרה של יתר לחץ דם כרוני, שומה עליו להורות לבצע בתחילת ההריון את הבדיקות הבאות:
א. בדיקה פיסיקלית כולל בדיקת קרקעית העין (לשלילת שינויים ברשתית העין).
ב. מדידות לחץ דם בארבע הגפיים.
ג. מדידה של לחץ דם בשינויי תנוחה ומאמץ.
ד. בדיקת א.ק.ג. ובדיקת אפשרות של צילום חזה כאשר את בטנה של האישה יש לכסות בסינור מגן.
ה. בדיקות מעבדה הכוללות בדיקת שתן לתמונה כללית ותרבית שתן, איסוף שתן לבדיקת חלבון כמותי, בדיקת חומרים הנקראים קטכולמינים בדם ובשתן (חומרים המופרשים לעתים ע"י גידול ביתרת הכליה שסימניו הראשונים יתר ל.ד ), תפקודי כליות ולב , תפקודי קרישה ובספירת דם.
יש לאשפז את היולדת במידה ונצפים סימני החמרה במחלה הבסיסית. הטיפול הטוב ביותר הוא בשילוב עם יחידה לסיכון גבוה במרכז רפואי כאשר ביחידה הזאת מבצעים פעמיים בשבוע בדיקת קצב לב העובר ע"י מוניטור ובדיקות על קול עוקבות בפרקי זמן של שבועיים בכדי להתחקות אחר ההאטה בצמיחת העובר ברחם. היחידה לסיכון גבוה בהריון תמליץ אף היא על הצורך בטיפול תרופתי , סוגו והמשכו.
במידה ואמצעי זהירות אלו ננקטים וההריון מנוטר בצורה קפדנית, סיכויי היולדת להגיע למועד הלידה מרביים (החל משבוע 37 ואילך)- דבר שימנע את סיכוני הפגות לעובר. כמו כן , הקפדה של הניטור הטרום לידתי תמנע סיבוכים הרי אסון ליולדת עצמה.
אי ביצוע בדיקות אבחון אלו בנסיבות המתבקשות מהווה רשלנות רפואית.
|