לידה מוקדמת:

לידה מוקדמת מוגדרת כלידה המתרחשת עד סוף השבוע הראשון של החודש התשיעי, כלומר, עד שלושה שבועות לפני מועד סיום ההיריון הצפוי (בין השבוע ה –24 לשבוע
ה- 37). ללידה המוקדמת נודעת משמעות רבה לחיי התינוק, שכן, ככל שהיא מוקדמת יותר, העובר קטן יותר, בשלותו נמוכה והסכנה לחייו גדולה יותר.
מבחינת האישה ההרה, לידה מוקדמת מעלה את שכיחות הניתוחים הקיסריים ושל דלקות פנים הרחם.

הטיפול בצירים מוקדמים הגורמים ללידה מוקדמת:

אבחון צירים מוקדמים:
התכווצויות רחמיות סדירות, הניתנות לאבחון באמצעות מוניטור, גורמות ללידה מוקדמת.
הצעדים הראשונים אותם יש לנקוט לאחר האבחון:
לאחר ההערכה הראשונית הכוללת בדיקה גופנית יש לבצע ניטור עוברי- רחמי [NST], הערכה אולטרסונוגרפית והתחלת טיפול לעצירת לידה.
להבשלת הריאות של הילוד נהוג לתת 2 זריקות בהפרש 24 שעות של סטרואיד. טיפול זה מומלץ בטווח שבועות 24 – 34 להריון.
הפסקת הצירים המוקדמים:
מתן תרופות להרפיית הרחם ולהפסקת ההתכווצויות מאפשר לריאותיו של העובר שהות להתפתח ולהבשיל.
הטיפול התרופתי ניתן על מנת להאריך את ההיריון, מה שמאפשר התארגנות ללידה, מתן סטרואידים להבשלת ריאותיו של הילוד והמשך ההיריון.
קיימות 5 קבוצות של תרופות כנגד צירים [ תרופות טוקוליטיות] שנמצאו יעילות במידה זו או אחרת להפסקת הפעילות הרחמית.

1. תרופות חוסמות תעלות סידן.
2. תרופות חוסמות קולטנים [רצפטורים] לאוקסיטוצין.
3. תרופות מעכבות ייצור פרוסטגלנדינים.
4 תרופות המחקות ומחזקות פעילות של קולטני ביתא [בטא–מימטיות].
5. אוטוסיבן (Atosiban) חוסמת רצפטורים לאוקסיטוצין, היא התרופה היחידה בעולם שמאושרת על ידי רשויות הבריאות והתרופות העולמיות, לרבות משרד הבריאות הישראלי לעיכוב לידה מוקדמת. במהלך הזמן הזה ניתן טיפול גם להבשלת הריאות של העובר, כך שאם בכל זאת מתבצעת לידה – לפחות התאפשרה הבשלה של מערכת חיים חיונית.
האוקסיטוצין, שמופרש על ידי בלוטת יותרת המוח, גורם להתכווצות הרחם ומשמש שחקן עיקרי בתהליך הלידה. אוטוסיבן מעכבת את פעילות האוקסיטוצין ומאיטה או מונעת את תהליך הלידה.

מניעת סיבוכי הפגות:

ההתקדמות העצומה שחלה ברפואת הפגים והיילודים וברפואת הנשים תרמה בין השאר לשיפור סיכויי החיים של הפגים. אולם עיקר המאמץ צריך להיות מרוכז במניעת הלידה המוקדמת ובטיפול מיידי כשזו מתפתחת.
חוסר בשלות ריאתית
הבעיה העיקרית של הפגים בלידתם היא חוסר בשלות ריאתית שנגרמת בשל חסר בחומר בשם סורפקטנט. מדובר במרכיב שמופרש בריאותיו של העובר החל מהשבוע ה-34 להריון ותורם להגדלת שטח הפנים ומניעת התמוטטות נאדיות הריאה - החלק הסופי של הריאות שבו מתבצעת תחלופת החמצן והפחמן הדו חמצני.
מצב זה של חסר בסורפקטנט גורם למחלת Hyaline Membrane Disease, שמשמעה חוסר בשלות ריאתית. בשל החסר בסרפקטנט, נאדיות הריאה של הפג מכווצות ונחסמות, מה שמאלץ את הפג להפעיל כוח אדיר בעת הנשימה. במצב כזה מקבלת יולדת בשבוע הריון שנמוך מ-34 שתי זריקות צלסטון שמכילות סטרואידים. אלה מסייעים לבשלות הריאתית של הפג.
תפקידם של הסטרואידים הוא להביא להבשלה מהירה יותר של הריאות. נהוג לתת סטרואידים לאישה בהיריון בשבועות 24 עד 34 להריון, מיד כאשר קיים חשש ללידת מוקדמת ללידת פג.
מדובר בתרופה הניתנת לעובר באמצעות האם, ואין דרך להעביר את התרופה לעובר אלא באמצעות האם. הסטרואידים מונעים בשיעור גבוה את תסמונת המצוקה הנשימתית של הפג.