מהו  הליך כריתת רחם וכיצד הוא מתבצע

כריתת רחם הינו הליך רפואי כירורגי פולשני, שמטרתו הינה הסרה של הרחם (ולעיתים חלקים נוספים) במקרים שונים  בהם נפגע הרחם או יש צורך טיפולי דחוף להסרתו.

ישנם מס' אופנים לביצוע הליך כירורגי זה. בחירת סוג ההליךל מתבצע בהתאם לנסיבות ומצב המטופלת. החל מכריתה מלאה של הרחם, ועד לביצועים חלקיים ככריתה חלקית של הרחם (תוך השארת הצוואר), כריתה עם חלק מן השחלות (תלוי במצב המחלה ומצב המטופלת). במקרים של גידול סרטני לעיתים תתבצע כריתה נרחבת של הרחם הכוללת את הרחם, צוואר הרחם, קטעים מהנרתיק ושכבות נוספות.

באילו נסיבות יש לבצע ניתוח כריתת רחם

ניתוח כריתת רחם משתרע על מגוון רחב של מקרים. הנסיבות המרכזיות בהם יש לבצע הליך ניתוחי זה:

• דימומים לא סדירים חזקים באזור הרחם. במקרים רבים, הדימום יכול להביא להורדת רמת ההמוגלובין של היולדת, ולחשוף אותה לסיכונים כדוגמת אנמיה.
• במקרים בהם הופיע גידול ממאיר באזור הרחם: גידולים סרטניים ברירית הרחם, שרירי וצוואר הרחם, ואף באזור השחלות או החצוצרות.
• במקרה של צניחת רחם אל תוך אזור הנרתיק.
• דלקות, כאבי בטן חוזרים ונשנים, הופעת רקמת רירית הרחם מחוץ לאזור הרחם.(אנדומטריאוזיס).

אחריות הצוות הרפואי המטפל בכריתת רחם

יש לציין כי יש לשקול בזהירות מרבית את נחיצותה של כריתת הרחם. הליך זה פוגע באופן בלתי הפיך בפוריות האישה ועל הגורם המטפל לבדוק את מכלול הנסיבות וההיסטוריה הרפואית בכל מקרה ומקרה לקבלת החלטה מיטבית. במקרים רבים ניתן להימנע מצעד דרסטי זה ע"י טיפולים גניקולוגים מקדימים ובדיקות אבחון נוספות. על הצוות המטפל לשקלל את מכלול הנתונים לשם הפעלת שיקול דעת ראוי. ביצוע רשלני של תהליך זה, הן בהפעלת  שיקול דעת לקוי  ביחס לכריתה או אי כריתה של הרחם, והן מחדל בביצוע ההליך עצמו, מהווים  רשלנות רפואית חמורה אשר עלולה להסב נזקים חמורים כגון : זיהומים, דימומים, פגיעה בפוריות, ואף נזקים בלתי הפיכים.

רשלנות רפואית-ניתוח כריתת רחם:

בת"א 694/01 אשר נידון בבית המשפט המחוזי חיפה וניתן בתאריך 21/01/07, עוסק כב' השופט יצחק כהן בסוגיה זו של אחריות הרופא למחדל רפואי רשלני בביצוע כריתת רחם שלא לצורך.

התובעת, ילידת 1959, סבלה מכאבים באזור הבטן התחתונה, אשר אובחנו בהמשך כנובעים מרחם שרירני. השרירן הנקרא גם מיומה, הינו גידול שפיר על שריר הרחם. התובעת סבלה משני מיומות ועברה טיפולים רבים, גרידה, ולבסוף כריתת רחם. לטענת התובעת כריתת הרחם הייתה מיותרת וחסרת  כל צורך רפואי ממשי. כמו כן, נטען כי התעקשותה  של התובעי, לפני הניתוח , לשמור  על הרחם והסכמה לכריתתו רק במצב של אין ברירה, מהווה כריתה ללא הסכמה. כריתת הרחם ,  שלא היה בה כל הצדקה רפואית, גרמה לנזקים שונים ביניהם נפשיים  שבגינם נתבעו פיצויים .

בית המשפט, בהסתמך על חוות דעת מומחים קבע כי הרופא  התרשל בכך  שהחליט לכרות את רחמה של התובעת . נפסק כי מלכתחילה לא היה מקום להציע לתובעת לעבור את ההליך הבלתי הפיך אך בשל הכאבים מהם סבלה, שכן כאבים כסיבה בלעדית לא מהווים אינדיקציה מספיקה לניתוח עם השלכות כה דרסטיות, משום האפשרות שיתכן שהם נובעים ממקורות שאינם קשורים לרחם, כפי שהיה במקרה זה.

כמו כן, בשלב הניתוח עצמו, היה על הרופא המטפל להיווכח כי הרחם תקין וכי ניתן להסיר את המיומות בלבד תוך השארת הרחם בשלמותה. בית המשפט פסק פיצויים בגין הנזקים  תוך שהוא קובע למעשה  בשאלת האחריות , כי הרופא התרשל בכך שלא פעל כפי שהתבקש מהממצאים שהתגלו לאחר תחילת ניתוח כריתת הרחם, ולמעשה כרת את רחמה של התובעת בניגוד להסכמתה המודעת.