Skip Navigation Linksראשי : תוכן המאמר

רשלנות רפואית בלידה שהביאה למותו של עובר


רשלנות רפואית בלידה שהביאה למותו של עובר



 



ת"א 58725-11-12 א.ק. נר שירותי בריאות כללית מחוז דן ואח'



 



תביעה נזיקית עקב התרשלות הצוות הרפואי בביה"ח "שיבא" בתל השומר.



 



רקע עובדתי: התובעת, ילידת  1974, הגיעה לביה"ח שיבא בשבוע 38+2 להריונה הרביעי, עקב תלונות על צירים. ההריון הוגדר כ"הריון בסיכון", עקב עברה המיילדותי של התובעת שכלל לידה במצב של "פרע כתפיים", וסכרת הריון.



לאחר בדיקות כלליות במיון יולדות ובכלל זה בדיקת דופק, חוברה התובעת למוניטור ע"מ לבחון את דופק העובר. בדיעבד הסתבר שהדופק שהוצג במוניטור אליו התחברה התובעת לא היה של העובר, אלא של האם.



המיילדת שחיברה את התובעת למוניטור היתה מיילדת בתחילת דרכה בביה"ח. לאחר שהלה זיהתה כי המוניטור אינו מראה האצות מספקות, ביקשה מהתובעת לשכב על צידה השמאלי (פרקטיקה מקובלת לגרימת האצה במוניטור). לאחר כ 40 דק' חיבור למוניטור, ולאחר הפסקת המוניטור לצורך נוחיות, הגיעה מיילדת אחרת, ומשראתה כי הדופק שמופיע במוניטור זהה לזה של האם, הזמינה רופא לבדיקת אולטרסאונד. בבדיקת האולטרסאונד, למרבה הצער, נמצא כי העובר ברחמה של התובעת - ללא רוח חיים.



לאחר הידיעה הטרגית, ביקשה התובעת ללדת בלידה קיסרית ולא בלידה רגילה, אולם הצוות הרפואי מצדו, סבר שלידה רגילה היא הנכונה ביותר מבחינה רפואית לביצוע. בוצעה לידה רגילה, אלא שהלידה הסתבכה בפרע כתפיים קשה ובוצע לעובר שבירת עצם הצוואר. לתובעת נגרם קרע של הנרתיק בדרגה 3\4.



המומחים מטעם הצדדים הסכימו על נכות וגינלית לתובעת בשיעור של 40%, ואולם נותרו חלוקים על הנכות הנפשית שנגרמה לתובעת כתוצאה מהלידה הטראומטית וספיחיה , כשהתביעה טוענת לנכות נפשית בשיעור של  20% בתחום החרדתי הפסיכו-נוירוטי ומלווה בהפרעות שינה. ההגנה לעומת זאת הגישה חוות דעת ממנה עולה כי אין בסיס לנכות  פסיכיאטרית כלשהי כתוצאה מהאירוע מושא התביעה.



 



התביעה טענה להתרשלות ולפגיעה באוטונומיה - המיילדת הראשונה התרשלה בכך שלא זיהתה שהדופק שהוצג במוניטור (120) זהה לדופק של התובעת, שכן המיילדת השנייה זיהתה זאת באופן מיידי ובאמצעות פעולות פשוטות. כמו כן, טענה התביעה כי מאחר והתנהלותה של האחות הראשונה גרמה לכשל במעקב אחרי דופק העובר, אזי ראוי שנטל ההוכחה יעבור לכתפי הנתבעת.  בנוסף, נטען כי גם ההחלטה להוליד בלידה הרגילה, ולא בלידה קיסרית היא החלטה רשלנית, שכן הצוות הרפואי לא התחשב במצב העובר, בעברה של היולדת ובמצבה הנוכחי. הצוות הרפואי התרשל  בנוסף בטיפול שנעשה אחרי הלידה, בעת תפירת איבריה של הנתבעת.



מכוח עילה של פגיעה באוטונומיה נטען כי הצוות הרפואי התעלם מבקשתה של התובעת ללדת בלידה קיסרית, וכן, לא נמסר לתובעת כל מידע על הסיכונים שבלידה רגילה.



 



הנתבעת טענה כי אי אבחון המוניטור כאימהי אינו מהווה התרשלות, מציאות שבה הדופק האימהי נקלט ולא הדופק העוברי היא שכיחה, ופעילות מוניטור של 45 דקות עד לגילוי הבעיה הוא סביר. מעבר לכך טוענת ההגנה שגם אם יקבל בית המשפט את טיעוני התביעה בקשר להתרשלות לא הוכח הקשר הסיבתי בינה לבין העובדה כי העובר מת שכן יכול בהחלט להיות שהתובעת הגיע לביה"ח כשהיא נושאת ברחמה עובר ללא רוח חיים. כמו כן, טענה ההגנה כי ההחלטה על לידה רגילה לא הייתה רשלנית, ולידה קיסרית הייתה עלולה לגרום סיבוכים רבים ליולדת.



 



ביהמ"ש קבע כי ביה"ח התרשל בנהלים שהעביר לאחיות בניטור היולדות. נקודת ההנחה שעלתה מטיעוני ההגנה, לפיה העובר חי, אע"פ שלא נעשו בדיקות המאמתות כי אכן מדובר בדופק עוברי בזמן אמת, בטעות יסודה ואינה עומדת במבחן הסבירות. השופט קבע כי במקרה של הריון בסיכון, כאשר לא נראית האצה במוניטור, נקודת ההנחה הראשונה שיש לצאת ממנה היא שהעובר עלול להיות במצוקה. בדיקה פשוטה כמו דופק יד האם, והשוואה למוניטור תוך ווידוא כי אכן מדובר בדופק עוברי הוא טריוויאלי ואינו מצריך השקעה רבה. עלות המשאבים הכרוכים בבדיקת דופק כזו נמוכה בהרבה מאשר תוחלת הנזק שיכול להיגרם. עצם העובדה כי הימנעות מבדיקה ידנית של דופק היולדת אינו מצוי בפרקטיקה, אין בו כשלעצמו לשלול את ההתנהגות הרצויה והראויה לפיה צריך הצוות הרפואי להתנהג.



בנוסף קבע ביהמ"ש כי ביה"ח אחראי למות העובר - נטל ההוכחה של מצב העובר בעת הגעת התובעת לביה"ח הועבר לנתבעת, והאחרונה לא עמדה בנטל זה.



 



עם זאת, התקבלה טענת ההגנה כי הלידה הטבעית הייתה הדרך הנכונה ביותר ליילד את התובעת, והטיפול שלאחריה היה סביר. ביהמ"ש לא מצא קשר סיבתי בין מות העוברית, לבין הנכות הפיזית והנפשית שנגרמה לתובעת כתוצאה מההליך.



 



בכל הנוגע לטענה של פגיעה באוטונומיה, העדר הסכמה מדעת של התובעת לטיפול הרפואי, ביהמ"ש לא השתכנע כי הסיכונים הרלוונטיים, בהתאם לנסיבות שהיו דאז לבחירת לידה רגילה, הועברו כראוי, מה גם שהתובעת לא הביעה הסכמה מושכלת ללידה רגילה, ובכך פגעה הנתבעת באוטונומיה שלה כמטופלת.



 



ביהמ"ש פסק לתובעת פיצוי כולל של 480,000 ₪.



בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה נפסקו פיצויים בסך של 180,000 ₪, בגין מות העובר נפסקו פיצויים בסך 300,000 ₪.



 



למשרדנו ידע , מומחיות וניסיון מזה 20 שנה בטיפול בתביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף. השגנו במשך השנים, פיצויים בשווי כולל של עשרות מיליוני שקלים ללקוחותינו. שכר הטרחה הוא באחוזים מהפיצוי המושג ללקוח בסיום התיק ורק במקרה של זכייה . המשרד מטפל רק במקרים בהם נגרם נזק משמעותי ובלתי הפיך.



 



להערכת שווי תביעתך או לתיאום פגישת יעוץ, ניתן ליצור קשר עם עו"ד לביאב לוי באחד מהאמצעים הבאים:



 




  1. בשיחת טלפון למשרד (מענה אנושי 24 שעות) 03-5608008.


  2. בטלפון נייד : 0544718732.


  3. במייל:  [email protected]



 



 




שם:
אימייל:
טלפון:
נושא:











טלפון 03-5608008
נייד 054-4718732
פקס 03-5608018
[email protected]
פגישה בתיאום מראש בלבד