מחלות מקצוע כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים בקרב עובדי מעבדה

מבוא

עובדי המעבדות הביו-רפואיות, התעשייה והמחקר נחשפים במהלך עבודתם לחומרים ו/או תערובת של גורמים המוכרים או חשודים כמחוללי סרטן.

מחקרים שונים שנערכו בישראל בשנים האחרונות[1] לבדיקת התחלואה בסרטן במעבדות ובתעשייה בקרב עובדי מעבדה העלו ממצאים ברורים ומעוררי דאגה. תוצאות המחקר הצביעו  בין היתר על  עלייה משמעותית בתחלואה בסרטן השד בקרב עובדות מעבדה לאחר תקופת חביון, ועלייה משמעותית בסרטן הערמונית בקרב גברים. כמו כן יחס התחלואה בלוקמיה ובסוגי מחלות ממאירות נוספות  נתגלו כגבוהים בצורה ניכרת מאחוזי התחלואה באוכלוסייה הכללית.  בין הפגיעות השונות ניתן למנות מחלות ממאירות, אלרגיות ופגיעות בעור ובאיברים פנימיים, מחלות מדבקות, זיהומים ומחלות כרוניות נוספות.

ברוב המעבדות רמות החשיפה משתנות, בהתאם לתנאים הסביבתיים, אמצעי המיגון ונוהלי הגהות והבטיחות , המסופקים ע"י המעביד.  עקב העדר שיטות מדידה מתאימות, לא ניתן (במרבית המקרים) להעריך כמותית את רמות  החשיפה ולבודד את הגורם האחראי להתפתחות המחלה.

רקע משפטי-  מהי מחלות מקצוע

מחלת מקצוע הינה מחלה שהעובד חלה בה עקב עבודתו או עיסוקו, בהיותו חשוף לגורמים מזיקים (כימיים, פיזיקלים, ביולוגים וכו'). מחלת מקצוע היא תוצאה של חשיפה חוזרת לגורם המזיק לאורך זמן (חשיפה כרונית). התקנות[2] מפרטות רשימה סגורה של מחלות מקצוע, אשר בהתקיימן ניתן לזכות בפיצוי מן המוסד לביטוח לאומי.

חובות המעביד למניעת מחלות מקצוע ובטיחות בעבודה:

על המעביד למנוע התרחשותן של מחלות מקצוע בקרב העובדים. על פי הוראות מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית[3], דרכי המניעה מתחלקות לשלושה מישורים מרכזיים:

מישור מניעת חשיפה לגורמים המזיקים - במקומות בהם עובדים באופן תדיר עם גורמים מסכנים יש להזמין מעבדה מוסמכת לגהות תעסוקתית, שתעריך את הסיכונים הקיימים במקום העבודה, באמצעות מדידות של החשיפות הקיימות, ובכך תוכל להמליץ על דרכים לצמצום הסיכונים. על האחראים במקום העבודה מוטלת חובה לנקוט בכל האמצעים האפשריים  על מנת למנוע את חשיפת העובדים לגורמים מזיקים, מעל לרמות המותרות, שנקבעו בחוק ובתקנות. כמו כן יש לוודא כי חומרים מסרטנים האסורים בישראל אינם בשימוש.

מישור התנאים הסביבתיים (תהליכי עבודה, תנאים גיאוגרפים. תנאי אקלים וכד') – יש לוודא כי המפעל דואג לתנאים סביבתיים תקינים ולתהליכי ייצור ועבודה בטוחים ובלתי מזיקים ככל האפשר.

מעבר לדרכי מניעה אלו, פקודת הבטיחות בעבודה[4] כוללת הוראות בטיחות לסוגי עבודות שונים יחד עם כללי זהירות ביחס לסיכונים עתידיים. חוק ארגון הפיקוח על העבודה[5] מסדיר את שאלת האחריות לעניין החבות באחריות במקרה של פגיעת העובד.

מישור האדם העובד (גיל, מין, מצב בריאותי וכד') - חשוב כי העובד יהיה כשיר לעבודה אותה הוא אמור לעשות, בכדי להפחית את הסיכון לתחלואה עתידית. ולכן, יש לוודא כי העובד ייבדק על ידי רופא תעסוקתי מדי תקופה, אשר יחווה את דעתו לגבי כושר עבודתו של העובד.

ביחס להתפתחות מחלות מקצוע בקרב עובדי מעבדה יצוין כי השימוש במנדפים ובמכשור אוטומטי החל להיות נפוץ רק בעשור האחרון ועל כן הממצאים גבוהים במיוחד לגבי עובדים ותיקים שעבדו בתנאים שלא סיפקו הגנה נאותה, והחשיפה הממושכת בעבר בהעדר סביבת עבודה מוגנת תיתן את אותותיה בהמשך.

זכויות עובד המעבדה הנפגע מבחינה משפטית

נתיב א-תביעת הכרה מול המוסד לביטוח לאומי

אפשרות ראשונה העומדת בפני העובד הנפגע הינה למצות את זכויותיו המוענקות לו ע"פ חוק ולפנות בתביעה להכרה מן המוסד לביטוח לאומי בתחלואה כמחלת מקצוע.

על פי חוקי הביטוח הלאומי[6] יש לעמוד במספר פרמטרים בכדי להכיר במחלה כמחלת מקצוע. לשם כך על העובד להוכיח כי קיים קשר סיבתי הדוק בין התפתחותה של המחלה לבין משלח ידו. לעיתים קרובות מתעורר קושי ניכר בהוכחת קשר סיבתי זה עקב עמימות סיבתית או קושי בשיוך המחלה לחשיפה עקב גורמים תחלואתיים נוספים.

עם זאת, דוקטרינת המיקרו טראומה מאפשרת הכרה לשם פיצוי במקרים בהם הוכח כי העובד נחשף לפגיעות זעירות באופן שיטתי במקום העבודה אשר גרמו לאיברים להיפגע לאורך זמן. לשם כך יש להוכיח כי לכל אחת מן הפגיעות הזעירות הייתה פגיעה עצמאית וכן מנגנון תנועת העובד היה אחיד לאורך תקופת העבודה.

נתיב ב'-תביעת רשלנות כנגד המעביד

אפשרות נוספת העומדת בפני העובד הנפגע הינה לתבוע פיצויים מן המעביד בתביעת רשלנות עקב החשיפה הלא מבוקרת לחומרים המסוכנים על פי דיני הנזיקין. תביעת רשלנות כנגד המעביד מבוססת בעיקרה על פקודת הנזיקין[7]. בהקשר זה תביעות רשלנות כנגד מעביד יכולה להסתמך על אחת מן העילות הבאות:

א.      תביעת רשלנות בגין הפרת חובה חקוקה בהתאם לס' 63 לפקודת הנזיקין. בהתאם לעילה זו יש להוכיח כי הופר חיקוק ספציפי כמו למשל פקודת הבטיחות בעבודה, הכוללת כללי זהירות והנחיות למניעת סיכונים.

ב.      אפשרות נוספת הינה לתבוע דרך עילת הרשלנות הכללית בהתאם לס' 35-36 לפקודת הנזיקין. בהליך תביעה זו יש להוכיח את רשלנות המעביד ואת הקשר הסיבתי בין רשלנותו לבין קרות הנזק.

סקירת פסיקות בתי המשפט

להלן נסקור מספר פסיקות של בתי המשפט ביחס לתביעות תחלואה של עובדי מעבדה.

עניין בן הרוש[8]

בתביעה זו כנגד הביטוח הלאומי, טען התובע כי יש להכיר בו כמי שחלה במחלת מקצוע במהלך עבודתו כלבורנט הבודק חומרים במפעל תרכובות ברום. במהלך עבודתו עבד התובע עם חומרים מסוכנים ועבד עם אמצעי מיגון שונים. לאחר כשלושים שנות עבודה החל התובע לחוש בתופעות שונות שהחריפו לכדי כאבים תכופים בגב ובידיים ונימול. לאחר קביעת מומחה בית הדין כי מחלתו של התובע הינה מחלה דלקתית ואינה קשורה לעבודתו של התובע. בית המשפט אימץ חוות דעת רפואיות נוספות שהוגשו לתיק ואשר הגיעו למסקנה כי התובע נחשף למגוון של כימיקלים בעלי פוטנציאל רעילות במשך שנים רבות. בית הדין קבע בסופו של דבר כי מחלתו של התובע התפתחה כתוצאה מחשיפה ממושכת לכימיקלים רעילים במקום עבודתו בקווי הייצור ובמעבדה, אשר המנדפים שהותקנו בהם סבלו מאחזקה לקויה ולא פעלו כראוי. התביעה נתקבלה ומחלת התובע הוכרה כ"מחלת מקצוע".

עניין אביבה קינן[9]

התובעת הועסקה במשך כעשרות שנים על ידי עיריית הרצלייה כלבורנטית במעבדה כימית בבית ספר. במסגרת עבודתה נחשפה התובעת לחומרים רעילים, ובחלוף כעשרים שנה התגלה אצל התובעת גידול בשלפוחית השתן אשר התברר מאוחר יותר כסרטן מסוג "קרצינומה". במשך השנים נצפתה הישנות של הגידול מספר פעמים. רק לאחר מספר שנים נחשפה התובעת למאמר רפואי הקושר בין סרטן שלפוחית השתן לבין חשיפה לחומרים רעילים. תביעתה להכרה במחלתה כמחלת מקצוע נתקבלה אך עקב תביעתה המאוחרת שולמו לתובעת קצבאות מתאריך מאוחר בעוד מחלתה נתגלתה מספר שנים קודם לכן.

תביעת רשלנות של עובד מעבדה כנגד מעביד

התובע[10], עובד מעבדה שלקה במחלה תבע את המעביד, החברה בעלת המעבדה בגין רשלנות כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים שגרמו לפריצת המחלה תוך כדי העבודה. בית המשפט התייחס לתהליכי העבודה ולצורת ההעסקה של העובד, וזקף את המחדל לחובתו של המעביד. בית המשפט קבע כי לא התקיימו הליכי הדרכה המוסדרים על פי התקנות, לא היו בנמצא הוראות ונהלי עבודה ובטיחות לסוג הסיכון בחשיפה לחומרים מסוכנים, לא התקיים מנגנון בקרה ופיקוח מצד המעביד על שיטות העבודה וכמו כן לא סופק ציוד מגן אישי ולא קוימו מתקני נידוף כנדרש. בית המשפט פסק לתובע פיצוי כספי בגין הנזקים הבריאותיים שנגרמו כתוצאה מן החשיפה.

ביהמ"ש העליון בהידרשו לשאלת הוכחת הקשר הסיבתי שבין החשיפה לחומרים המסוכנים לתחלואה סרטנית, קבע [11] כי גם אם אין מובהקות סטטיסטית מדעית התומכת בקשר בין החשיפה לחומר המסוכן לבין המחלה הספציפית, הרי שהבאת עדויות על תחלואה בקרב עובדים נוספים באותו מקום עבודה ו/או באותו ענף יכולה להטות את הכף לעבר  קיומו של קשר סיבתי והטלת אחריות על המעביד .

עוד קבע ביהמ"ש העליון, כי די בהצטברות של נסיבות  (כגון חשיפה ממושכת וארוכה, ידע עולמי כי החומר חשוד כחומר מסרטן, תחלואה של עובדים נוספים במקום העבודה) על מנת להוכיח קיומו של קשר סיבתי, ברף הנדרש עפ"י הדין הישראלי.

המסקנה הינה כי ניתן לבסס תביעה על הצטברות נסיבות אשר מלמדות על קשר סיבתי בין חשיפה לחומרים רעילים לבין מחלה , גם אם לא הוכח האופן המדויק של החשיפה, ולא הוכח במובהקות מדעית כי החומר גורם למחלה ממנה סובל התובע.

עו"ד לביאב לוי הינו מומחה בתביעות חשיפה תעסוקתית, רשלנות רפואית, ונזקי גוף . למידע  נוסף, באתר האינטרנט :   www.levi-leviav.co.il

טלפון לשאלות : 03-5608008 

או במייל: [email protected]